שלום הרב.
אני נשואה 5 שנים, יש לנו שני ילדים ברוך ה'. אני מקבלת מחזור די מהר אחרי הלידה, ככה שאנחנו פרק נכבד מהחיים שלנו שבועיים מותרים – שבועיים אסורים – מותרים – אסורים
בעלי אדם מקסים ממש, רגיש ומתחשב ועוזר.. בתחילת חיי הנישואים שלנו אני זוכרת חוויה של כשמותרים מתנהלים כבני זוג, ושאסורים כחברים הכי טובים.
בשנה האחרונה אני מרגישה שבעלי לא מתייחס אליי כשאסורים. משקיע בעבודה, בחברים, בילדים.. אני מנסה ליזום ישיבה משותפת, ברמה של קפה בערב אחרי ערבית, ואין ככ רצון מצידו. לא ארוחות רק של שנינו, שיחות, כמעט אין שיחות טלפון במהלך היום, ממש רק טכני.
פעם לקראת סוף השבעה נקיים הוא היה שולח לי הודעות חיזור כאלה מתוקות, והיום של המקווה היה ממש מרגש תמיד, גם כשהוא היה פעם בחודש.
היום אין התייחסות מצדו, כשאני אומרת לו לקראת סוף השבעה נקיים שאני מתגעגעת אליו או מחכה או משהו, הוא בקושי מגיב. היום של המקווה בדכ יום מורכב. אני מרגישה לא מחוזרת, לא רצויה, בדכ זה סתם יום בלי התרגשות ואני הולכת למקווה רק כי יש את האזהרות על מי שדוחה מקווה כדי להכעיס את בעלה…
ואז תמיד שאני חוזרת מהמקווה הוא מאיר לי פנים, ומחבק אותי, וכל ההתנגדות שהייתה לי כלפיו נמסה כל פעם מחדש כי אני אוהבת אותו, ויש לנו זוגיות יפה ביחד בזמן הזה,
ואז נהיים אסורים ופשוט כמו קסם מהרגע שאני רואה דם עד הרגע שהוא נסגר כלפיי זה עניין של דקות
אני מנסה לדבר איתו על זה, אבל כל פעם יש לו הסבר למה היה עמוס או סתם עצוב או רבנו בלי קשר לזה שנאסרנו.
היו תקופות כשהייתי במחזור הייתי ממש הורמונלית ובמצב רוח רע, אבל בשנים האחרונות אני מרגישה שהתאזן, ואני במצב טוב בחיים ושמחה ומבסוטה גם במחזור, אז לא רואה סיבה להתרחק ממני.
זה ממש משפיל אותי ואני מרגישה קצת אובייקט מיני. הוא באמת עסוק ממש בעבודה, אבל כשאנחנו מותרים הוא ממש מוצא זמן ופניות אליי. אני גם לא דורשת הרבה, אני בעצמי ממש עסוקה בלימודים קשים, אבל שיחה אחת ביום לכמה דקות נראה לי לגיטימי לא?
יש לרב רעיון מה יכולה להיות הבעיה? או מה אני יכולה לעשות?
אני ממש אובדת עצות
ובעיקר מתגעגעת לבעלי ורוצה אותי בחזרה
תודה!
