שלום וברכה,

עצם המציאות הזו כאובה וקשה, נוגעת בנימי הנפש של מדינת ישראל, של  משפחות שכולות, של חלומות שהתנפצו של חיילים יקרים ואהובים שמסרו נפשם במלחמה על גאולת ישראל.

כבר אמרו חז"ל על הפסוק שפתותיו דובבות, כי אמירת שמועה בשם תלמיד חכם אחר מותו הרי זה המשכו "כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר" (יבמות צז'), והנצחת הנפטר ובוודאי קדושי ישראל שנהרגו במלחמה, עליה נאמר הפסוק "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" (ישעיהו נו).

ואכן עלינו להמשיך את מורשתו וזכרונו, להמשיך את מעשיו ואת צוואתו, להמשיך את המהלך אליו היה שותף ולהיות שותפים בבנין העם והארץ, הגאולה והישועה, שלמות ואחדות והחיבור בין חלקי העם.

בטרם אכנס לעצם לעובי השאלה עצמה על הרגישות הרבה הכרוכה בה אבקש להתייחס לשאלה הראשונית של הנצלת וקצירת זרע מהמת שהיא שאלה גדולה וכבדה מאוד, וההלכה הפשוטה וכך נקטו רב ככל הפוסקים כי הנצלת זרע לאדם שלא ציווה במפורש מחייו לעשות זאת אסורה והיא כרוכה בניוול המת, דבר שוודאי לא היינו רוצים לעשות או לפגוע בחלל צה"ל.

כמו כן, חשוב לדעת כי עצם פעולת קצירת הזרע, קצירת והנצלת הזרע כרוכה בפעולה כירוגית פולשנית.

אומנם, אם אדם ציווה בטרם עת שכך יעשו, שאלת ניוול המת אינה קיימת והדבר אפשרי מצד הפעולה הזו (חשוב לציין בהקשר זה כי גם כאשר אדם ציווה בחייו לקצור את זרעו אין כל אפשרות הלכתית לבצע זאת בשבת עצמה ואין ציווי המת דוחה את שמירת השבת מצד ההלכה).

ויתרה מזו, גם כאשר בוצעה קצירת זרע בן אם ציווה מחייו ובין אם לא ציווה מחייו, היכולת לעשות בזה שימוש לטובת הולדה בהמשך, רחוקה מאוד במישור המעשי, ולא אחת הדבר גורר אחריו כאבים ותסכולים, קשיים רבים וקושי גדול מאוד, אשר פעמים רבות לא מודעים אליו בטרם עת בשעה הקשה ביותר בה אדם נמצא.

ומכאן, אבקש להתייחס לעצם שאלת ההולדה בבקשת הזהירות והגדולה המתבקשת.

ובצד זה למוות יש סופיות, ובעת הקבורה עם הטמנת הארון והחלל באדמה, סותמים את הגולל, ומכאן והלאה, עם הכאב הגדול, רוצים כי יתחיל תהליך של נחמה והשלמה, קבלה וחזרה אל החיים, זכרון והנצחה, אבל תהליך המקבל גם את סופיות החיים ומקבל את המוות.

בשימוש בזרעו של האדם מתעוררות שאלות גדולות מאוד, בהם שאלות מהות על עצם ההיתר לשימוש כזה ללא רשותו של האדם, האם לגיטימי להביא צאצא וילד ללא הסכמתו של האדם, האם אפשרי בכלל לעשות שימוש בזרעו של האדם להביא ילד שיגדל כיתום מאב באופן ברור (ואין זה דומה להתמודדות הגדולה והכאובה של יתומים רבים אשר אביהם עלה בגבורה וקדושה במלחמה, או במקרים כאובים לא פחות של ילד שבא לאויר העולם מבלי שזכה כלל להכיר את אביו), זו מציאות שנכפתה עליהם, וחובתנו לעטוף אותם באהבה ובחום, לעטוף אותם כציווי אנושי ופשוט, כציווי אלוקי שהקב"ה דיין אלמונות ויתומים והוא הוא אשר דן את דינם בחסד וברחמים, בכאב ובתחנונים.

אבל יצירת יתמות מתוכננת מראש, מציאות בה הילד לא יזכה להכיר את אביו כלל אף אם יכיר את מורשתו, הרי שהיא להביא לעולם למציאות בה הכאב יהיה גדול וקשה.

יש בזה צדדים נוספים, שעלו ועולים לדיון עם כל הקושי הגדול, של יצירת אנדרטה חיה (ביטוי המופיע במאמרים שונים ביחס ליתמות מתוכננת), היבטים של ייחוס הוולד לאחר המוות  שיש ספק גדול אם מתייחס אחר הנפטר עצמו ועוד.

וכל זאת עוד מעבר  לשאלות גדולות ורבות הכרוכות בטובת היילוד עצמו, והיחס בין ההורה היולד והמגדל לבין קרובי משפחתו של הנפטר דבר שעלול לייצר קונפליקטים וקשיים רבים מאוד ואחריתו תהיה מצער.

בשו"ת פוע"ה כרך א' בנושא "פוריות יוחסין וגנטיקה" הועלתה השאלה ומובאות תשובות של שורת פוסקים רחבה העוסקת בנושאים אלו מההיבטים השונים, ושורת המסקנה שעם כל הכאב הכרוך בדבר, דרך של הולדה זו אינה הדרך להנצחה, אינה הדרך להמשכיות ויוצרת היא את היפך הדבר.

ועל כן, בבואנו לענות על שאלות אלו, בתקופה בה פוגשים אנו את הכאב ואת הקושי, את היגון ואת השבר, חובה עלינו לעטוף את המשפחות, לנחם ולחבק, לעודד ולחזק, ובצד זה לא לייצר פתרונות שאינם נכונים בעומקם ובמובנם המהותי, ההלכתי והנפשי.

חללים רבים במותם לא רק ציוו לנו את החיים במובן של המשך החיים כאן בארץ ישראל ובמדינה ישראל, אלא מחיילים רבים זכינו וזוכים אנו ללמוד, לימוד המחבר אל החיים וזוכים אנו לקיים בכך את מאמר הכתוב שפתותיו דובבות קבר, ודבריהם הם הם זכרונם.

מתפללים אנו כי "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו כה), נזכה במהרה לגאולה השלמה אבל יודעים אנו כי כבר כעת אנחנו בתהליכי הגאולה, מתפללים אנו כי נזכה כי הפרט יזכה במעט לנחמה, והנחמה תהיה משולבת בבנין ציון וירושלים, באחדות העם ונזכה במהרה לראות בגאולה ותחיית המתים יחד עם כל ישראל.

בשורות טובות לכלל עם ישראל

אודי רט

רב יועץ ופוסק מכון פוע"ה וקדושת החיים