האם מותר לקיים אישות במהלך הריון?

אני רוצה לשאול שאלה מהותית מקווה שאתם גם עונים על סוג שאלות כאלו ואשמח לקבל תשובה עמוקה, הן לחלק הנפשי הן לחלק הרוחני
בגיל 13 בערך מופיע היצר המיני וכידוע שעל פי התורה אסור לעשות איתו כלום עד החתונה וגם אז לא הכל מותר, אז מה בעצם התורה אומרת, תתאפק? ברור שכן! אבל זה עושק לי את החיים! ופה על פי רוב מתחיל מלא מלל בלתי מובן למה זה טוב לחיות בקדושה וכו' וכו' אני רוצה את המידע מה העומק הנפשי של קדושה, ואיך זה משתלב עם העומק הרוחני, כי אי אפשר להגיד לבן אדם עם מצוקה נפשית רגשית, שהוא מרגיש שיש כל מיני דברים שלוקחים לו, הסברים רוחניים אמיתיים ככל שיהיו, גם אם לבן אדם יש בבסיס יראת העונש, בסוף אי אפשר לחיות כל היום רק בשביל לא להיענש,
בכלל איך יכול להיות שיש כח כזה בנפש, שהוא בוודאי לא עוד איזה משהו גופני נטו, אלא משהו נפשי עמוק שאומרים לך לכבוש אותו, להרדים אותו, וכאן מגיעה השאלה הבסיסית מה שורש הכח הזה בנפש? לילדים אין אינטימיות עם עצמם ורק בגיל ההתבגרות זה מגיע בתוך הנפש וממילא זה מתפתח גם בגוף? או שזה משהו אחר
למה כשמישהו יש לו מצוקה רגשית הוא תמיד בורח למקומות הללו, למה דווקא לבעיות של קדושה מכל הסוגים, לאיזה חלק זה מתחבר לו? למה הוא לא בורח ללאכול ארטיקים? בוודאי שיש כאלו שבורחים לאכילה וכו' אבל הבריחות האמיתיות הרציניות והחזקות הם לשם, כך שחייב להיות שהעונג הזה הוא לא חיצוני לאדם אלא זה איזשהוא מקום בתוכו שיכול לספק לו משהו מעבר להנאה רגעית, אלא משהו מנחם, מקום שאדם מרגיש שם משהו מסוים, מה זה המשהו הזה, ואיך בחור יכול לספק את זה לעצמו, ומה קורה בחיי הנישואין, פתאום מוציאים מהקבר את הדבר הזה? או שזה המשך של משהו שכבר היה לפני הנישואין,
למה למרות שהאדם יודע שאין מזה כלום מעבר לכמה דקות של הנאה הוא מוכן לשרוף לעצמו את הנשמה, לסבול מצפון אשמה בושה דחיה ייאוש עצב,[שכחתי משהו?…] איך יוצאים מהמעגל המשוגע הזה? וזה ברור שעצם זה שכ"כ קשה לצאת מזה מוכיח שיש משהו אמיתי ותקין בתוך הנפש שמושך לשם, אז איך מפרידים אותו מכל השאר? איך נוצר כל השאר? איך מייצרים מסלול תקין בנפש לכח הזה? בעומק אפשר לשאול את זה ככה, מה תקין לגוי, ומה היהודי שונה ממנו, והתשובה על זה חייבת להיות משהו מעבר למידע רוחני אמיתי ככל שיהיה יש כאן משהו נפשי שאמור לשכנע אותי, מה זה המשהו הזה.
אדם שרק במצב מסוים נופל מצב טכני בעיקר ולא רגשי לדוגמא שיעמום, [בהנחה וזה לא מקושר לריקנות וחוסר ערך וכו'] מוקדם בבוקר, ברור שזה מעורר משהו רגשי אך האם כאן זה שייך נטו להתניות? ואיך מפרקים התניות?
למה פתאום קופץ לבן אדם דחף ל… מה קרה פתאום? ומה עושים בזמן כזה, הרי להסיח דעת זה לקבור משהו, אז איך מסיחים דעת נכון, איך באמת מסיחים דעת ולא רק מטשטשים את המחשבות והרגשות עם כל מיני דברים אחרים יפים ככל שיהיו ואולי אפילו רוחניים? איך לא להיכנס למקום ניסיון, אבל ממקום נכון של חיים, של עוצמה, הרי יראת ה' לחיים, בלי שכנוע עצמי… שלרוב לא ממש משכנע… איך להיות עם מוטיבציה ורצון, ולא ללכת נגד עצמי?
למה בעולם הישיבות החרדי פחות מדברים על זה? כי א"א לפתוח את זה לנושא, אז מה אנשים חושבים שאיך יתמודדו עם זה?? כמה אנשים יש שלומדים תורה ועם כל זה יש להם ניסיונות? הרי יש המון, כך שבראתי לו תורה תבלין חייב גם כן להיכנס לאיזה מקום נכון אצל הבן אדם, מהו המקום הזה? מהו המקום הלא נכון שאנחנו מנסים להכניס אותו לשם? ואין בדברי כמובן שום התרסה חלילה נגד גדולי הדורות, אך תורה היא וללמוד אני צריך,
ומסתעף מזה עוד שאלה האם הבושה הקיימת סביב הנושא הזה נוצרה אך ורק מהמצב הציבורי או שיש בזה משהו עמוק יותר? האם הבושה היא חלק מהכוח הבסיסי התקין שקיים בתוך הכח התקין של היצר הזה,
שילבתי בשאלתי חלקים נפשים ורוחניים אבקש בכל לשון של בקשה התייחסות עמוקה רצינית ומשכנעת…
מקצועית עד כמה שניתן, קשה להגדיר מה הכוונה עמוק, אך אני מקווה שאני מספיק מובן,
אשמח לקבל במקביל הרחבות על הנושאים האלו, לנשואים, למטפלים וכו' תודה

שלום. לפני שהתחתנתי ברוך ה' לא היה לי יותר מדי סיבוכים בעניינים של קדושה. התחושה שלי לצערי הרב מאוד שדווקא ההתרגלות לחיי נישואים מזיקה לזה ויוצרת תלות בהנאה שבקשר הפיזי שבין הזוג (ההפך ממה שנהוג לומר שחתונה גורמת לחיים בטהרה..). לעניות הבנתי זה דבר פשוט שכל הנאה גופנית יוצרת במשך זמן הרגלתלותהתמכרות ולכאורה אין בזה הבדל בין סוכר לדוגמה לחיי אישות. אז מה עושים כדי שזה לא יקרה? לא מדובר דווקא בהתמכרות חמורה, עצם התלות הוא בעיניי דבר מאוד לא טוב ומצער.

שלום וברכה,
אנו נשואים ב"ה שנתיים עם ילד ועוד אחד בדרך בע"ה, אבל יש נקודה שמלווה אותנו כבר תקופה ארוכה.
יוצא שאנחנו מותרים מאז החתונה רוב הזמן בעקבות ההריונות אבל מקיימים יחסי אישות במקרה הטוב פעם בשבוע..
מדברים על זה הרבה- אני מרגישה חוסר יוזמה מצידו וחוסר עניין בזמנים של יחד, והוא מצידו מרגיש שזה הפך להיות אירוע כבד שההכנה וההתארגנות אליו מורידה כבר את החשק (הוא רוצה להרגיש שזה משהו זורם יותר וקליל)
לא ממש יודעים מה לעשות וכיצד נכון להתנהל
נשמח לשמוע תשובה
תודה רבה

שלום רב בעז"ה אני מאורס ואישתי לעתיד ואני מתכננים את ביתינו לעתיד. לארוסתי יש בעיה שנקראת שחלות פוליציסטיות שזה מצב שגורם לכל מיני תסמינים ובינהם מחזור לא סדיר, בכדי לסדר את המחזור ובעצת הרופא היא נטלה גלולות למניעת הריון. אך זמן לאחר תחילת הטיפול נוצר לה גוש בחזה והיא כעת תחת מעקב רפואי. כעת אנחנו מחפשים אמצעי מניעה שנוכל להשתמש בו כזוג נשוי, וגם היא מעוניינת לחזור לגלולה עד לחתונה בכדי לא להגיע למצב של חופת נידה. היא התייעצה עם מספר רופאים, חלקם אמרו שאפשר לקחת את הגלולה לכמה חודשים וחלקם נגד, ובכללי אמצעי מניעה המערבים הורמונים כניראה לא טובים עבורה, יש אמצעי מניעה ללא הורמונים אבל גם להם יש סכנות של דימומים וכאבים אני מעוניין לשאול האם במצב זה ניתן להתיר שימוש בקונדום, ו/או משגל נסוג וגם מה הדינים במקרה של חופת נידה תודה!

שלום רב,
נשואים קצת יותר מ10 שנים ויש לנו בן ובת, אשתי לא מוכנה להשתמש באמצעי מניעה כגון כדורים דיאפרגמה מאחר והכדורים גרמו לה לדיכאון קשה ומצבי רוח לא טובים.. לצערי הרב ואני כותב זאת בצער רב היא מוכנה לקיים יחסים אך ורק עם קונדום – מה עליי לעשות? הדבר הזה מצער אותי כל פעם מחדש ואני אובד עצות.

שלום הרב,

אנחנו מנסים להיקלט להריון. אשתי עושה בדיקת ביוץ והוא יוצא פחות או יותר בזמן הטבילה. אם מקיימים את המצווה בליל הטבילה, האם יש עניין לקיים את המצווה בשתי הלילות הבאים כדי להגדיל את הסיכוי לקליטת הריון? או שהיות והזרע נשאר 3 ימים (ניראה לי), אז זה "מספיק".
ועוד דבר, אני יודע שכתוב שקליטת הריון בליל טבילה או בליל שבת מסוגלת להוריד נשמה גבוהה ואני רוצה את זה. מצד שני אשתי יכולה להשתוקק בלילה אחרי הטבילה או אחרי יומיים כשעדיין יש סיכוי לקליטת הריון. במקרה כזה, אסור לי להחמיר. בכל זאת קצת פחות זורם לי. אשמח אם הרב קצת יכוון אותי בסיטואציה הזאת.
תודה

רציתי לשמוע כמה אפשרי מבחינה הלכתית למנוע הריון לפני ילד ראשון במקרה שהגבר חושש מכך מצדה ישר אחרי החתונה

שלום,
אנחנו נשואים שנה וחצי עם ילד ב"ה, בזמן האחרון אני מרגישה שכל הקרבה של האישות מוגזמת לי מידי, מספיק לי חיבוק ונשיקה, למה צריך יותר? אני מרגישה שבעלי פועל מרצון לקרבה פיזית ואני בעיקר עם רצון לקרבה הנפשית- רוחנית.
רציתי לשאול מה צריכה להיות עמדת הנפש של האישה באישות, איך נהנים מה'מעבר' לחיבוקים.. ואיך אפשר להתחבר לזה יותר. תודה

שלום
אני נשואה 3.5 שנים ובכל פעם שאנחנו מתחילים לקיים יחסים אני מרגישה לחץ שאולי אני לא נהנית מספיק ומיותר לציין שזה עצמו מוריד ממהנאה, לא מצליחה לסיים, היו זמנים שסיפקתי את עצמי לבד, לא רוצה להגיע לזה עוד, בעלי הוא מאוד מיני ומאוד אוהב וצריך את זה. אשמח לעזרה
תודה

שלום הרב.
אני נשואה 5 שנים, יש לנו שני ילדים ברוך ה'. אני מקבלת מחזור די מהר אחרי הלידה, ככה שאנחנו פרק נכבד מהחיים שלנו שבועיים מותרים – שבועיים אסורים – מותרים – אסורים
בעלי אדם מקסים ממש, רגיש ומתחשב ועוזר.. בתחילת חיי הנישואים שלנו אני זוכרת חוויה של כשמותרים מתנהלים כבני זוג, ושאסורים כחברים הכי טובים.
בשנה האחרונה אני מרגישה שבעלי לא מתייחס אליי כשאסורים. משקיע בעבודה, בחברים, בילדים.. אני מנסה ליזום ישיבה משותפת, ברמה של קפה בערב אחרי ערבית, ואין ככ רצון מצידו. לא ארוחות רק של שנינו, שיחות, כמעט אין שיחות טלפון במהלך היום, ממש רק טכני.
פעם לקראת סוף השבעה נקיים הוא היה שולח לי הודעות חיזור כאלה מתוקות, והיום של המקווה היה ממש מרגש תמיד, גם כשהוא היה פעם בחודש.
היום אין התייחסות מצדו, כשאני אומרת לו לקראת סוף השבעה נקיים שאני מתגעגעת אליו או מחכה או משהו, הוא בקושי מגיב. היום של המקווה בדכ יום מורכב. אני מרגישה לא מחוזרת, לא רצויה, בדכ זה סתם יום בלי התרגשות ואני הולכת למקווה רק כי יש את האזהרות על מי שדוחה מקווה כדי להכעיס את בעלה…

ואז תמיד שאני חוזרת מהמקווה הוא מאיר לי פנים, ומחבק אותי, וכל ההתנגדות שהייתה לי כלפיו נמסה כל פעם מחדש כי אני אוהבת אותו, ויש לנו זוגיות יפה ביחד בזמן הזה,
ואז נהיים אסורים ופשוט כמו קסם מהרגע שאני רואה דם עד הרגע שהוא נסגר כלפיי זה עניין של דקות
אני מנסה לדבר איתו על זה, אבל כל פעם יש לו הסבר למה היה עמוס או סתם עצוב או רבנו בלי קשר לזה שנאסרנו.
היו תקופות כשהייתי במחזור הייתי ממש הורמונלית ובמצב רוח רע, אבל בשנים האחרונות אני מרגישה שהתאזן, ואני במצב טוב בחיים ושמחה ומבסוטה גם במחזור, אז לא רואה סיבה להתרחק ממני.
זה ממש משפיל אותי ואני מרגישה קצת אובייקט מיני. הוא באמת עסוק ממש בעבודה, אבל כשאנחנו מותרים הוא ממש מוצא זמן ופניות אליי. אני גם לא דורשת הרבה, אני בעצמי ממש עסוקה בלימודים קשים, אבל שיחה אחת ביום לכמה דקות נראה לי לגיטימי לא?
יש לרב רעיון מה יכולה להיות הבעיה? או מה אני יכולה לעשות?
אני ממש אובדת עצות
ובעיקר מתגעגעת לבעלי ורוצה אותי בחזרה
תודה!

שלום וברכה.
אני חייל חודשיים במילואים. התחתנתי לפני כחצי שנה..
המילואים מאוד מקשים על הקשר הזוגי..
אשתי צריכה לטבול במוצאי שבת,יש לנו קושי לא פשוט בשנה הראשונה מהריחוק. וכו'
מחר יום שישי אני אמור להגיע הביתה בע"ה.מרגיש שאשתי תצטרך מאוד חיבוק. האם ישנו התר
לכך?כמובן בלי יחסי אישות
אחד. לתשובתכם

שלום,

בעלי ואני נשואים 10 שנים.
כל פעם התקפה האסורה, מאוד קשה.
אני קצת אבודת עיצות.
בעלי אברך ירא שמיים מצד שני היצר שלו מאוד מאוד גדול. זה מתבטא גם בזמנים המותרים. הוא זקוק לקיום יחסים בתדירות גבוהה ועוצמתי.
אבל בזמנים האסורים מאוד קשה. הוא חושב על זה הרבה, רוצה לדבר על דברים של מיניות הרבה שעות ברצף, לראות את החלקים הפרטיים של הגוף שלי ואף לגעת בי.
אני חוששת להיות נידה כל פעם מחדש. אני צריכה להיות חזקה ותמיד לשמור עליו שלא יגע בי וכבר אין לי כוחות. אני רוצה כבר לתת לו לגעת בי (נישוק וחיבוק). אני כבר לא רוצה לסרב להראות את הגוף שלי ולגבר על נושאים אינטימיים. זה יוצר הרבה מריבות ומתח. כיוון שאני שומרת הוא גם מפרש את זה כחוסר חשק אליו חוסר אהבה.
אני כבר לא יכולה לשאת את זה עליי. אני מרגישה שזה כבר לא בידיים שלי.
הוא אומר לי אולי רק יום אחד משבעה נקיים נחבק וזה ייתן לו כוחות.

אני כבר לא מוצאת פיתרון.
-להאירך ימי טהרה- לא הצלחתי.
-לתת לו הרבה זמן יחסים בזמן מותר- מעט עוזר כי זה מתחיל רק בשבוע השני של הימים האסורים. הוא מנסה להתגבר כמה שהוא יכול ואז כבר איך כח להתגבר. לפעמים כדי לא "להפריע לי" הוא רק מסתכל בתמונות שלי נמכרה את עצמו.
-להראות לו אהבה וחיבה. גם לדבר איתו. לא מאוד עוזר.
– הוא לא ירצה להתקשר למכון לברר מה אפשר.

אני אשמח לפיתרון כי אני כבר לא יכולה להיות "קשה" איתו . אולי חשבתי לוותר ולחכות שהוא יתחזק ויחזור מעצמו.

הוא היה רוצה להצליח , הוא פשוט לא מצליח.

מה אפשר לעשות?
אשמח אם אפשר תשובה כתובה ולא לשלוח אותי להתקשר. אני מתביישת מידי

תודה רבה

שלום רב
בת של חברה ממשפחה דתיה נאנסה על ידי אדם שמכירה.
כתוצאה מהאונס, נדבקה במחלת ההרפס.
שנים שלא גילתה זאת לאף אחד, סחבה את הכאב לבד, הסתגרה ונאטמה במיוחד כאשר הגיעו אליה הצעות לשידוכים.
משלא יכלה לסבול יותר, סיפרה זאת למשפחה.
היא אמרה שהיא לא רוצה להתחתן כיון שיכולה להדביק יהודי אחר.
האם גורל הילדה הזו אכן לא להתחתן?
במידה ותצא לשידוכים, האם נכון להעלות את כל הסיפור הזה?
איך מפה ואילך מתנהגים?
מדובר בילדה שכל חייה למדה בבית ספר לבנות, ילדה תמימה וטובת לב.

שלום וברכה.
אנחנו זוג שנשואים 20 שנה.
מאז ומתמיד הייתה מורכבות בקיום היחסים, אינני זוכרת שהגעתי פעם לריגוש עד הסוף , להתפרקות/ אורגזמה.
כן היו פעמים שהרגשתי עוררות חזקה ורצון לקרבה,
אבל חלק גדול מהפעמים הרגשתי שאני עושה את זה בשבילו. אני הייתי מעוניינת בקרבה פיזית אבל לא ברמה של יחסים, אבל בזיכרון שלי זה לא היה אפשרי כמעט להתקרב פיזית בליטוף , נשיקה ולא להמשיך הלאה.
אם הייתי אומרת "לא" , כי הרגשתי שזה לא מתאים לי לקיים יחסים (למרות רצוני בקרבה) אז הוא היה מסובב את הגב לצד השני והולך לישון.
ככה שנים זו החוויה שלי שנבנתה – שאני צריכה לספק את הגוף שלי, וההנאה שלי והלב שלי לא מספיק חשובים לו.
הייתי מסיימת בבכי פעמים רבות כשהוא פשוט נרדם.
ולא זכור לי כמעט אף פעם שהוא שאל אותי – מה שלומי? מה יכול לעשות לי טוב? או לפני – האם בטוח שאני רוצה וכד'?

אני צריכה לציין שהאיש שלי הוא בן תורה, אוהב אותי ודואג לי , אכפת לו ממני בהרבה מרחבים אחרים. לא איש אדיש או חסר לב, אבל בתחום הזה לא עובד ביננו.

כיוון שהדיבור בתחום הזה, ובכלל בנושאים מורכבים לא קל לי, אני פונה אליו לעיתים בכתב.
מנסה לשתף, לבקש.
אך שיתוף בכתב לא נראה לו נכון ולא נח לו, והוא לא מתייחס כלל. לא בעל פה ולא בכתב, מה שמגביר את הפגיעות שלי.
בשנה וחצי האחרונה אני עוברת יותר תהליכים עם עצמי, בלימודי ימימה, בטיפול גוף-נפש, ואחרי הלידה האחרונה לפני 4 חודשים לקחתי צעד חזק אחורה.
החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ככה "לתת את גופי" תוך פגיעה בי.
ולא חזרנו מהבחירה שלי לקיום יחסים (היינו פעם אחת ש"ניסיתי" אך הצטערתי על כך כבר תוך כדי).
אך שוב – ההסברים בכתב שלי נותרו חסרי מענה.
כאשר פניתי אליו בעל פה, הוא אמר שהוא מרגיש שאני עושה לו אולטימטום, שאם הוא לא בא לטיפול או שאנחנו יחד מנסים דרך קריאה בספר שיכול לעזור (אהבה למעשה של דנה כהן) אז אני לא מקיימת יחסים, ולא מתאים לו אולטימטום.,

שוב הרגשתי חוסר הבנה ,ריחוק וניתוק ממה שעובר לי בלב.
אני אוהבת אותו, ורוצה בקרבתו, אבל רוצה להיות חלק פעיל, שותף, נהנה ורוצה במעשה הייחוד.

עייפתי מאד מהעניין.
בנוסף אני גם בנטייה לדכדוך שלא מוסיף לעניין, וגם בתחום הזה, אני לא מרגישה שהוא מתעניין ואכפתי. רואה אותי עצובה, בוכה ולא מתעניין.
הוא מטפל בבית ובילדים, יעבוד, ויהיה שותף טכני במה שצריך , יתן לי לישון ללא נטירה. זה באמת לא ברור מאליו ואני מודה לו על זה מאד, ואף אומרת לו את זה.
אבל הלב שלי נשאר בודד.
ולהיות מחוברת פיזית ומנותקת רגשית לא נכון לי.

אני יודעת שהעניין הוא עמוק ולא לתשובה פשוטה ככה במכתב,
אבל אולי זה יעזור לי למצוא כיוון.
יש אינסוף מטפלים ושיטות, וקשה לי מאד שהכל אני צריכה להוביל. למשוך ולעשות. לבחור, לקבוע, להזכיר.

מתפללת שתהיו עבורנו שליחים טובים.

שלום וברכה,
אני בת 40 נשואה כמעט 20 שנה,
במהלך כל השנים שמתי לב שהגוף שלי מוכן ליחסי אישות מס' ימים לפני הטבילה.
הדבר מאוד מקשה עלי גם לשמור על הרחקות בימים אלה אך בעיקר מצער אותי שבזמן הזה אנחנו לא מצליחים לממש את נפלאות הבריאה בנינו…
(לפני שנים שאלתי איזה יועצת בנושא /רופאה ואמרו שלא ניתן לעשות כלום בנידון, לאחרונה חשבתי לפנות אליכם עם הנושא בתקווה שעוד יש מה לעשות)
חשוב לציין שאיני יודעת לגבי ביוץ, כי בכל מקרה היינו ב ivf מסיבות אחרות.

תודה מראש

שלום. התחתנו לאחרונה.. אשמח לשאול האם מגע פיזי קרוב (כולל ליטוף במקומות המכוסים וכדו') נכלל בחיי אישות גם כשאינו מביא לחיבור האישותי. מה הגדרים / הגבולות כאשר זה כך, והאם זה נכון וטוב ובעל ערך.
תודה.

שלום וברכה הרב,
שתי שאלות-
א. האם ניתן לחזור לקיים יחסי אישות מתום שלושה שבועות מהלידה ולא שישה שבועות כפי המומלץ בבתי חולים? וגם לפני שראיתי רופאה מאז הלידה
ב. לגבי אמצעי המניעה של קוטל זרע, אם משתמשים בו וגם בהנקה זה מספיק כדי למנוע? יש דרכים אחרות שהן לא גלולות?

שלום, רציתי לשאול 2 שאלות; 1. אם לאשה מותר לקחת אמצעי מניעה במידה ובאופן כללי הבעל רוצה בכך שלא עפ"י ההלכה, כי לא כ"כ חושש לאיסור ההלכה, כשבשטח נראה גם שלכאורה אין כ"כ סיבות הלכתיות שמתירות למנוע הריון?

2. הסיבה העיקרית לכך שבעלי רוצה למנוע הריון, היא כי הוא חושש שמא יתגרש שכך די היה רוצה רק שנמנע ממנו מצידי, שאיני מעוניינת. ההחלטה נמצאת בינתיים בהשהייה מצדו,
אז השאלה לקחת אמצעי מניעה היא בעצם במקרה הזה אם מותר לקחת כדי לרצות את החשש של בעלי מללדת כאשר חושש שלא מעוניין בהמשך הקשר ולא רוצה שיוולד במצב כזה עוד תינוק והרצון שלי יהיה לשמוע לו כי עצם חיזוק הקשר ימנע בסוף את הרצון שלו להתגרש… כך שאולי זה היתר שבא לקיים את הנישואין או להמשיך את הילודה בעתיד.
יש לציין שיש לנו ב"ה 5 ילדים 3 בנות ו2 בנים.

3. אם מותר להיות ביחסי אישות במידה ובעלי מתלבט לגבי גירושין, בגלל שאסור להיות בקשר יחסי אישות שיש תכנון כזה אבל האם זה גם במצב של התלבטות ולא תכנון ודאי? יכול להביא לכך שלא יהיו גירושין. תודה

יודעת שמומלץ ללכת לרופאה לאחר לידה, במידה ועוד לא הזדמן לי להגיע לרופאה, זה מעכב טבילה?

שלום, בעלי משרת במילואים במסגרת של שבוע שבוע
(שבוע במילואים שבוע בבית)
אנחנו מנסים כמה חודשים להיכנס להריון, החודש הזה המחזור שלי היה מאוד קצר וליל הטבילה שלי יוצא בעזרת ה' ביום  הקרוב.
הבעיה שהוא נמצא במילואים עד יום… שאחרי.
הבנתי שהוא יכול לדבר עם המפקד שלו שישחרר אותו באותו ערב כדי לא לפספס את חלון הפוריות (לא בטוח שהמפקד יאשר אבל יש סיכוי גדול).
אבל כאן יש 2 שאלות.
א. יש עניין של צניעות שענייני טהרת המשפחה לא אמורים להיות דבר שמדברים עליו.
ב. אם הוא יחזור הביתה יומיים לפני זה יבוא על חשבון החברים שלו שזה כשלעצמו יכול להיות פגיעה בזולת, ובסופו של דבר אין וודאות שבאמת 2 הלילות האלה הם חלון הביוץ.
אני אוסיף שאף פעם לא הצלחתי לבדוק בוודאות מתי קורה הביוץ שלי ככה שאין לי דרך לדעת בוודאות אם הימים האלה יהיו ימי הביוץ או לא. וגם אם הפעם כן אצליח לבדוק עדיף להודיע למפקד כמה ימים לפני כדי שיוכל לארגן מראש מחליף.

תודה גדולה!

שלום תודה על המכון!
אנחנו נשואים חצי שנה בערך. לאחרונה עברתי לצערי גרידה בשבוע 11, הרגשתי שזה מסוכן לקיים יחסי אישות לאחר גרידה(לא קיבלנו הנחיה מהרופא), לכן לא התייעצתי והחלטנו אני ובעלי שנהיה ביחד רק בלי יחסי אישות מלאים.(ובלי לחשוב בכלל על צורך באמצעי מניעה..)
גם לא היינו מודעים שיש בקרבה הזו בעיה של הוצאת זרע לבטלה.. אחר כך נודע לי שיש בעיה.
אני מרגישה רגשות של אשמה, גם שלי וגם (או בעיקר) כלפי בעלי. לא מבינה את החומרה אבל ברור לי שיש פה חטא רציני. איך מתקנים?

למה המקוואות לא פתוחות אז?
הרבה יותר נעים ונח לצאת אחרי הסעודה בלי שהילדים/ המשפחה ישימו לב.
אני אף פעם לא יוצאת אחרי הדלקת נרות. ולא רוצה לפגוש מכרות בבנין / ברחוב.

שלום
יש לי התקן נובה טי
לא יודעת למה, אבל יש לי פחדים מטורפים שבקיום המצווה משהו יקרה להתקן,
הרי האיבר מזיז את החוטים שם
איך זה לא פוגע?
ואני מרגישה ממש את החוטים של הההתקן אז סתם אני פחדנית בענין.
אשמח להרגעה

שלום וברכה.
אני מיואשת ממש
כל חודש מנסים לשמור טהרת המשפחה ובספירה של הנקיים נופלים .
ככל שאני רוצה לשמור יותר ככה נופלים יותר .
זה עושה לי רע עד כדי דמעות שאנחנו לא מצליחים
אני לא יודעת אך כולם שומרים
אשמח לעזרה!!!!

שלום וברכה
תודה על השאלות והידע המופיע באתר
קשה לי מבחינה רגשית לשמור על מרחק בזמן נידה, יש בינינו קשר טוב תודה להשם וידוע לי איך אפשר ליצור קרבה וקשר גם בזמן שאנחנו אסורים אבל קשה לי לקבל את האיסור במגע, המגע תורם לי המון לתחושת הקשר והביחד
בנוסף לא מובן לי הצורך בזה
אפשרי לא לקיים יחסים אבל כן לישון יחד לדוגמא… כמובן שהתורה יודעת מה טוב ומה לא יותר טוב ממני
אשמח לדעת איך להתגבר על שתי הנקודות ואם זה זוגות שכן מתירים להם ליסוע בזמן ההרחקות?

האם דיני ההרחקות החלים על זוג נשוי בימי נידת האשה, חלים גם על זוג בתקופת הדייטים ו/ או תקופת האירוסין? ואם כן, אלו מהדינים?

יש לי חתונה קרובה מאד ובאותו יום יוצא לי מקווה,
אוכל מבחינה טכנית ללכת אבל זה יהיה כרוך בלחץ ממש, ואני רוצה לדעת האם זה מותר לדחות את זה ליום אח"כ כמובן בהסכמת בעלי שמבין שזה יהיה מאד לחוץ לשנינו מבחנת התארגנות .

שלום,
ב"ה זכינו ל5 ילדים בריאים.
אנחנו מתלבטים האם נכון לנו להמשיך בהרחבת המשפחה או שמא הגיע זמננו לומר תודה על היש ולעצור. ההתלבטויות הם ממגוון שיקולים (מצב כלכלי, עומס יומיומי, חוסר פניות ברמה מספקת לילדים, לחצים ועומס רגשי) ועל גבי בסיס זה רצינו לשמוע מהם הסיכונים הרפואיים בהריון ולידה בגיל זה? מה הסטטיסטיקה של לידת ילד לא בריא בגיל כזה? וחלילה במידה ומתגלה עובר שאינו בריא- מה דעת ההלכה על האפשרויות העומדות בפנינו (מכיוון שגם זה שיקול בהאם להכנס להריון נוסף, אנחנו לא רואים את עצמנו מתמודדים עם לידת ילד שאינו בריא חלילה)
תודה ובשורות טובות

שלום וברכה!
אנחנו נשואים 7 חודשים, ואני חווה כאבים בחדירה (מעין תחושת שריפה ופציעה) והרבה פעמים גם במגע בסביבת הנרתיק ולא רק בחדירה.
מלבד זאת, בפעמים הבודדות שכן הצלחנו לעשות חדירה בלי עם פחות כאב, הרגשתי תחושה לא נעימה דומה ללחץ ללכת לשירותים ולחץ פנימי לא נוח. באופן כללי אני מרגישה שיחסי האישות גורמים לי למצוקה גופנית ועייפות.
בהמלצת רופאה מרחתי הורמונים (אובסטין) אבל זה לא ממש עזר.
מה אפשר לעשות?
תודה!