צהריים טובים!
הפסשתי לקחת סרזט לפני כמה ימים בעקבות כתמים ועברתי לנובה רינג.
אני מתקשה להבדיל בין כתמים לשטף ולא מצליחה להבין מה אוסר אותנו ומה לא.
אם יש לי כמה פעמים ביום כתם קטן , האם זה יכול לעזור?
מה זה אומר בשטף?
וגם אני לא מבינה את כל העניין הזה של הרגשה, הרי סביר שגם כשייצא לי כתם אני ארגיש את הרטיבות שלו או את היציאה שלו
אשמח אם תוכלו לעשות לי סדר בנושא. תודה רבה!

שלום, אשמח לעזרה בחישוב 0רישה מסים לווסת בעונה הפלגה, האם סופרים גם חצאי ימים? לדוג' אם ראתה דם בחודש שעבר בליל שבת ט"ז תמוז והחודש ביום שבת כב אב, מתי עונת ההפלגה?

אני בת 41 עם תינוקת בת שנתיים ואחרי 2 הפלות,מנסה כבר חצי שנה להכנס להריון נוסף, אני חושבת שהביוץ שלי מתחיל מוקדם לפי סטיקים שבדקתי, לכן אשמח לאישור מהרב ללכת למקווה אחרי 2 ימים נקיים. בברכה,
….

שלום וברכה אני שבועיים
לוקחת כדורי דיאמילה היום הופיע לי דימום קל….
1.אתמול איחרתי באיזה שעתיים. אולי בגלל זה??
2
ומה לגבי זה סופרים 7 נקיים .כל הדינים?
3. האם להמשיך לקחת את הכדור שרואים דימום במשך כל הימים?

שלום הרב,
אני שנה וחצי אחרי לידה, לוקחת מאז הלידה פומיניק, הפסקתי להניק לפני כ4 חודשים.
כל עוד הנקתי לא היו לי דימומים כלל, ומאז שהפסקתי להניק יש לי מידי פעם ימים עם כתמים, לפעמים בצירוף של כאבי בטן.
אני משתדלת לקחת את הגלולה בזמן אבל קורה שאני מפספסת והכתמים לפעמים סמוכים לימים בהם איחרתי לקחת.
בעיקרון, הכתמים לא אסרו אותי עד כה, זה לא דימום בהיקף של מחזור ואני מקפידה על כל אמצעי הזהירות כדי לא להאסר. יחד עם זאת אני תמיד בחשש פנימי שאולי מדובר במחזור ואני מתנהלת לא נכון (אומנם לא מדובר בדימום מסיבי כמו מחזור אבל בגלל הצירוף של הכאבים ובגלל שלפעמים זה כמה ימים רצוף, זה העלה לי חשש)
מצד שני חוששת לאסור את עצמי ואחר כך יהיה מורכב לטהר בגלל אותם כתמים.
האם יש שלב שבו ראוי "לאסור" את עצמי?
אנחנו ספרדים שנוהגים על פי הרב עובדיה יוסף.
תודה רבה

כבוד הרב שלום,
יצא לי בדיקת ביוץ חיובית ברביעי חמישי שישי שזה לפי מה שראיתי אומר שהביוץ כנראה היה בשבת.
האם זה אומר שבעלי ואני צריכים לנהוג דיני פרישה בשבת שלאחר שבועיים? כי הבנתי שהווסת מגיעה שבועיים לאחר ביוץ.
אם זה משנה, בעלי בדיוק חוזר מהצבא אחרי שבועיים…
תודה מראש!

שלום אני בשבעה נקיים מחר צריכה לטבול. היה לי כתמי דם בתחתונית. בדיעבד הרגיש לי שכן הייתה הרגשה
אבל ראיתי שיש לי פצע חיצוני במקום ויותר סביר לי שזה משם. עשיתי בדיקה עם עד שיצאה נקי. האם אוכל לטבול?

שלום רב
בת של חברה ממשפחה דתיה נאנסה על ידי אדם שמכירה.
כתוצאה מהאונס, נדבקה במחלת ההרפס.
שנים שלא גילתה זאת לאף אחד, סחבה את הכאב לבד, הסתגרה ונאטמה במיוחד כאשר הגיעו אליה הצעות לשידוכים.
משלא יכלה לסבול יותר, סיפרה זאת למשפחה.
היא אמרה שהיא לא רוצה להתחתן כיון שיכולה להדביק יהודי אחר.
האם גורל הילדה הזו אכן לא להתחתן?
במידה ותצא לשידוכים, האם נכון להעלות את כל הסיפור הזה?
איך מפה ואילך מתנהגים?
מדובר בילדה שכל חייה למדה בבית ספר לבנות, ילדה תמימה וטובת לב.

שלום וברכה,
אני מניקה פעוטה בת שנתיים וחודשיים ב"ה, נוטלת גלולות סרזט. בחודש האחרון אני עם דימומים בכמויות שונות, מתמעטים ושוב חוזרים. אך לא פוסקים לגמרי.
האם הרב מציע מעבר לגלולה משולבת? אם כן מה מומלץ?

שלום וברכה.
אנחנו זוג שנשואים 20 שנה.
מאז ומתמיד הייתה מורכבות בקיום היחסים, אינני זוכרת שהגעתי פעם לריגוש עד הסוף , להתפרקות/ אורגזמה.
כן היו פעמים שהרגשתי עוררות חזקה ורצון לקרבה,
אבל חלק גדול מהפעמים הרגשתי שאני עושה את זה בשבילו. אני הייתי מעוניינת בקרבה פיזית אבל לא ברמה של יחסים, אבל בזיכרון שלי זה לא היה אפשרי כמעט להתקרב פיזית בליטוף , נשיקה ולא להמשיך הלאה.
אם הייתי אומרת "לא" , כי הרגשתי שזה לא מתאים לי לקיים יחסים (למרות רצוני בקרבה) אז הוא היה מסובב את הגב לצד השני והולך לישון.
ככה שנים זו החוויה שלי שנבנתה – שאני צריכה לספק את הגוף שלי, וההנאה שלי והלב שלי לא מספיק חשובים לו.
הייתי מסיימת בבכי פעמים רבות כשהוא פשוט נרדם.
ולא זכור לי כמעט אף פעם שהוא שאל אותי – מה שלומי? מה יכול לעשות לי טוב? או לפני – האם בטוח שאני רוצה וכד'?

אני צריכה לציין שהאיש שלי הוא בן תורה, אוהב אותי ודואג לי , אכפת לו ממני בהרבה מרחבים אחרים. לא איש אדיש או חסר לב, אבל בתחום הזה לא עובד ביננו.

כיוון שהדיבור בתחום הזה, ובכלל בנושאים מורכבים לא קל לי, אני פונה אליו לעיתים בכתב.
מנסה לשתף, לבקש.
אך שיתוף בכתב לא נראה לו נכון ולא נח לו, והוא לא מתייחס כלל. לא בעל פה ולא בכתב, מה שמגביר את הפגיעות שלי.
בשנה וחצי האחרונה אני עוברת יותר תהליכים עם עצמי, בלימודי ימימה, בטיפול גוף-נפש, ואחרי הלידה האחרונה לפני 4 חודשים לקחתי צעד חזק אחורה.
החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ככה "לתת את גופי" תוך פגיעה בי.
ולא חזרנו מהבחירה שלי לקיום יחסים (היינו פעם אחת ש"ניסיתי" אך הצטערתי על כך כבר תוך כדי).
אך שוב – ההסברים בכתב שלי נותרו חסרי מענה.
כאשר פניתי אליו בעל פה, הוא אמר שהוא מרגיש שאני עושה לו אולטימטום, שאם הוא לא בא לטיפול או שאנחנו יחד מנסים דרך קריאה בספר שיכול לעזור (אהבה למעשה של דנה כהן) אז אני לא מקיימת יחסים, ולא מתאים לו אולטימטום.,

שוב הרגשתי חוסר הבנה ,ריחוק וניתוק ממה שעובר לי בלב.
אני אוהבת אותו, ורוצה בקרבתו, אבל רוצה להיות חלק פעיל, שותף, נהנה ורוצה במעשה הייחוד.

עייפתי מאד מהעניין.
בנוסף אני גם בנטייה לדכדוך שלא מוסיף לעניין, וגם בתחום הזה, אני לא מרגישה שהוא מתעניין ואכפתי. רואה אותי עצובה, בוכה ולא מתעניין.
הוא מטפל בבית ובילדים, יעבוד, ויהיה שותף טכני במה שצריך , יתן לי לישון ללא נטירה. זה באמת לא ברור מאליו ואני מודה לו על זה מאד, ואף אומרת לו את זה.
אבל הלב שלי נשאר בודד.
ולהיות מחוברת פיזית ומנותקת רגשית לא נכון לי.

אני יודעת שהעניין הוא עמוק ולא לתשובה פשוטה ככה במכתב,
אבל אולי זה יעזור לי למצוא כיוון.
יש אינסוף מטפלים ושיטות, וקשה לי מאד שהכל אני צריכה להוביל. למשוך ולעשות. לבחור, לקבוע, להזכיר.

מתפללת שתהיו עבורנו שליחים טובים.