שלום וברכה,

ראשית אנחנו מברכים את כל חיילנו כי יצאו לשלום ויחזרו לשלום, יזכו לעשות את מלאכתם בעוז וובגאון, יהיו נחושים וגאים על הזכות העצומה שיש בידיהם להיות שליחים של כלל ישראל.

כל מי שזוכה לשרת בעת הזו, זוכה להיות שותף בתקופה גדולה בהיסטוריה הלאומית שלנו כעם ישראל.

הזכות הזו מחוברת גם למחוייבות שלנו אחד אל השני, אל המשפחות ואל כלל ישראל, כולנו יחדיו.

יחד עם זאת, הדרך בה אנחנו רוצים לשמר את הזיכרון, לשמר את המורשת של האדם צריכה להיות באופן שלא ייצור חלילה קושי או נזק, שיאפשר גם לבני המשפחה אפשרות לזכור, לנצור, אבל גם להמשיך קדימה במהות של ההמשכיות.

והידיעה  הגדולה מכל עבור החייל שזכה להיות קדוש ולמסור נפשו על תקומת העם והארץ, על קידוש ה', הידיעה כי בזכותו ובזכות חבריו הלוחמים, אנחנו ממשיכים כאן את החיים, היא הערך הגדול מכולם.

איננו שוכחים את הנופלים, וההמשכיות שלהם קורת ונשארת באופנים שונים.

ולעצם ההתייחסות לשאלה עצמה, מציאות בו ילד מגיע לעולם כאשר הוא במודע וידיעה יתום מאב, איננה פשוטה ומוגדרת בעולם "כאנדרטה חיה" או יתמות מתוכננת. מציאות בה אין סתימת גולל המאפשרת למשפחה לנצור, לכאוב, להתאבל אבל גם לאפשר להמשיך ולזכור ועם זאת להמשיך ולחיות ובצד אלו לעסוק במיזמי הנצחה וזכירה של האדם שזכה למסור את חייו עבורנו.

במישור ההלכתי, גם אם הטכנולוגיה הזו של יכולת שמירת זרע קיימת בשנים האחרונות, הסוגיא עצמה כבר נידונה בדברי הפוסקים וסביב שאלת חובת הייבום והחליצה חז"ל הניחו לנו יסודות גדולים.

וכאן, במישור ההלכתי המעיד על המהות גם, אנחנו פוגשים אמירה שמחד מצווה את החיים, מצווה את ההמשכיות ומצד שני גם מציבה גבולות מהותיים.

ילד שהורתו והפרייתו היו לאחר פטירת האב, באופן פשוט לא מתייחס אחר אביו. אומנם כיוון שיש בנושא זה גם צדדים שונים ויש מי מהפוסקים שסברו (הגרש"ז אויירבך והרב מאזוז) כי זרע שהוקפא מחיים הרי שהוא מתייחס כבנו אחריו (ולגבי הקפאות אחר המוות יש ספק מה יהא גדרו גם לשיטה זו), אבל מרבית הפוסקים רבים סברו כי אין שאלת ייחוס כלל ועובר שנוצר אחרי פטירת האב (חשוב לדייק שלא מדובר על מצב בו האמא כבר היתה בהריון אפילו ראשוני בכל רמה שהיא) הרי שאין הוולד מתייחס אחר אביו לא לכהונה או לוויה, אינו יורשו ולמעשה אינו מתייחס אחריו.

כבר אמרו חז"ל על הפסוק שפתותיו דובבות, כי אמירת שמועה בשם תלמיד חכם אחר מותו הרי זה המשכו "כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר" (יבמות צז'), והנצחת הנפטר ובוודאי קדושי ישראל שנהרגו במלחמה, עליה נאמר הפסוק "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" (ישעיהו נו).

ובצד כל אלו, מבקשים אנחנו לומר, חיילנו הגיבורים יוצאים אל הקרב בתודעה של מוכנות למסור את הנפש אבל יותר מזה בתודעה כי יזכו ויחזרו בריאים בגופם ושלמים בנפשם.

ובטרם אחתום, אבקש להפנות לשתי תשובות המרוכזות כאן העוסקות בשאלה זו בזויות נוספות.

ומכאן לחתימה המהותית של הדברים,

רוצים אנחנו כי יצאו חיילנו בביטחון וברוגע, ואם מישהו חש כי הדברים מעלים קושי או שאלות וספקות, טוב ונכון לקבל את הסיוע על מנת לקבל את החוסן ואת הגבורה לדעת כי יוצאים ובעה חוזרים, בשלמות הגוף והנפש.

ונכון לחתום בדבריו של הרמב"ם בהלכות מלחמה המבטאים בעצמה גדולה את האמונה שלנו בדרכנו, את הגדולה של חיילנו ואת העצמה והחוסן שצריכים להיות בחזית ובעורף ואלו מחזקים את אלו ואלו למחזקים את אלו.

ונזכה בע"ה, בפרט בעת הזו שאנחנו נמצאים בשעות וימים גדולים לעם ישראל, רואים את הרוח הגדולה ואת העצמה הגדולה, את החוסן והכוח של צבאנו ושל חיילנו, את הגדולה והגבורה של לוחמינו ואת עוז רוחם.

"וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה וְיֵדַע שֶׁעַל יִחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחַד וְלֹא יַחֲשוֹב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו אֶלָּא יִמְחֶה זִכְרוֹנָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה וְכָל הַמַּתְחִיל לַחֲשֹׁב וּלְהַרְהֵר בַּמִּלְחָמָה וּמַבְהִיל עַצְמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם ...וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד מוּבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֶזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ וְגֵו' וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ. (רמב"ם הלכות מלחמה פרק ז')

יהי רצון כי יצאו כולם לשלום ויחזרו לשלום, ונזכה לראות במהרה בתקומת העם והארץ באחדות הלבבות ובחיבור כולם איש אל רעהו.

נזכה לראות בניצחון העם והארץ במלוא הכוח והעצמה.

אודי רט

רב יועץ ופוסק מכון פועה וקדושת החיים